מזונות אישה

המקור לחיוב הבעל במזונות אשתו הוא בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959. בסעיף 2(א) לחוק יוצק את המקורות המשפטיים / ההלכתיים בדין האישי כל בני זוג יהודים.

טרם ידון בית המשפט או בית הדין בגובה המזונות אותו הוא יפסוק לאישה על האישה להוכיח ראשית לכול שהיא זכאית לקבל מזונות. כל אישה זכאית לקבל מזונות מבעלה,ההתחייבות למזונות אישה נוצרה כבר במעמד הקידושין שם הבעל מתחייב בחתימה על הכתובה לזון ולפרנס את אישתו על פי הכלל של עולה עימו ואינה יורדת והיא זכות הנובעת מהחיים המשותפים של הבעל והאישה.

ניתן להגיש תביעה מזונות אישה כל אימת שהבעל חדל מלפרנס את אישתו ואין הדבר בהכרח קשור לסכסוך גירושין. אולם אם האישה עובדת ומתפרנסת, יכול בעלה לומר לה צאי מעשי ידייך במזונותייך, דהיינו הכנסתה משמשת אותה למזונותיה והוא אינו צריך לשלם לה מזונות בנוסף,אולם אם אין די בהכנסת האישה כדי לענות על כל צרכיה הרי שבעלה חייב להשלים את מזונותיה. אישה מאבדת את זכותה למזונות אם בעלה מגיש כנגדה תביעת גירושין ומוכיח כי יש לו סיבה מוצדקת להתגרש ממנה ובשפה מקצועית אם הבעל הוכיח כי יש לו עילה לגירושין.

הסיטואציה השכיחה ביותר היא מעשה בגידה. אישה שבגדה בבעלה מאבדת את זכותה למזונות. אישה החפצה להתגרש מבעלה ללא כל סיבה מוצדקת יכולה לאבד את זכותה למזונותיה בעצם הבעת רצונה להיפרד מעל בעלה או במידה והאישה עזבה את בעלה וביתה ללא כל סיבה מוצדקת.

x