מזונות קטינים

מקור החיוב במזונות קטינים הוא מההלכה היהודית והמשפט העברי, לפי ההלכה על האב מוטלת החובה לזון את ילדיו הקטינים, חובה זאת נחלק לארבעה חלקים:
 

  • עד גיל 6 שנים - חובתו של האב לזון את ילדיו הקטינים עד גיל 6 שנים היא חובה מוחלטת ואבסולוטית, חובה זאת חלה על האב גם אם הוא חסר כל אמצעים.
  • מגיל 6 ועד לגיל 15 – חובתו של האב לזון את ילדיו אשר בין הגילאים 6 שנים ולא יותר מ 15 שנים היא חובה החלה על הצרכים ההכרחיים של הקטינים. בגילאים אלו, מחויב האב, השלמת מזונות הקטינים חלה על שני ההורים יחדיו כמזונות "מדין צדקה" וזאת לפי הכנסות כל אחד מההורים.
  • מגיל 15 ועד לגיל 18 – המקור לחובת המזונות בגילאים אלו הוא "מדיני הצדקה הכללים" שבמשפט העברי. החיוב מדין צדקה לוקח בחשבון נוסף על הכנסה של האב, גם את ההכנסה של האם. היקפם של המזונות מדין צדקה הוא רחב ונפרס מעבר לצרכים ההכרחיים של הקטינים וזאת עד לרמה בה הוא הורגל לחיות בטרם גירושי הוריו.
  • מגיל 18 ועד לגיל 20(בנות) / 21(בנים) – בתקופת גיל זאת, יחויב האב בשליש מתשלום המזונות החל עליו אשר נפסקו לו עד ילדיו היו קטינים.

הערכאה המוסמכת לדון במזונות קטינים היא בית המשפט לענייני משפחה וזאת בהגשת תביעה נפרדת לעניין. שכן עניין מזונות הקטינים הוא נושא ייחודי המוגש בשם של הקטינים. בית הדין הרבני יקבל סמכות לדון ולהכריע בתביעת מזונות הקטינים, אך ורק אם הצדדים להליך יגישו לבית הדין הרבני הסכמה משותפת לדון בהליך.

בעת הגשת התביעה למזונות הילד ישנה חשיבות רבה להביא לידיעת ביהמ"ש את כל צרכיו מכל מין וסוג ומומלץ לצרף כמה שיותר אסמכתאות בדבר ההוצאות שיש לילד.

גובה דמי מזונות ילדים נקבע לפי שני סוגים של "צרכים" עבור הילדים. "צרכים הכרחיים" - המדובר בצרכים המינימאליים והחיוניים לקיום בסיסי של ילדים, והם משולמים אך ורק ע" האב. "צרכים הכרחיים", כוללים: מזון, ביגוד (הלבשה והנעלה), מקום מגורים (הקרוי "מדור" ולרבות הוצאות אחזקתו), צרכי חינוך וצרכים רפואיים. בנוסף, האב מחויב לעתים לשאת ולשלם דמי טיפול בילדים קטנים, בין שהאם מטפלת בהם בעצמה ובין אם בפועל מישהו אחר מטפל בהם מטעמה ו/או עבורה.

צרכים מ"דין צדקה" - המדובר בצרכים הנוספים של ילדים קטינים, המשולמים על ידי שני ההורים. כלומר, כל מה שהינו מעבר לצרכים "הכרחיים" מהווה צרכים מ"דין צדקה" וכוללים: בילויים, צעצועים,
חוגים, שיעורים פרטיים, נסיעות וחופשות בארץ ובחו"ל, דמי כיס, מתנות ועוד. מאחר ואין מדובר בצרכים "הכרחיים", שני ההורים מחויבים לשאת בהם, באופן יחסי, לפי יכולתם הכלכלית לעשות כן, בכפוף ובהתאם לרמת החיים של המשפחה בעבר.

x