משמורת וזמני שהות

מתחת לתלבושת אחידה דופקים מאה לבבות שונים וכל אחד מהם – קושי אחר, עבודה אחרת, דאגה וחשש אחרים. מאה ילדים – מאה אנשים, אשר לא "אי-פעם", לא "עדיין לא", לא "מחר", אלא כבר ... עכשיו ... היום – אנשים הם. לא עולם קטן, אלא עולם ומלואו, לא – פעוטים, אלא נשגבים, לא תמימים, כי אם אנושיים – ערכים, יתרונות, מגרעות, נטיות, שאיפות (דבריו של יאנוש קורצ'אק, בחיבורו כיצד לאהוב ילדים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, התשכ"ג-1963.


החוק במדינת ישראל קובע שאפוטרופסות ומשמורת על ילדים באופן טבעי ואוטומטי היא של ההורה הביולוגי, החל מרגע לידת הילד ועד הגיעו לגיל 18 שנה, קרי, עד להיותו בגיר. כאמור, מטבע הדברים ועפ"י החוק, אפוטרופסות ומשמורת ניתנים להורים.

במקרים בהם החליטו הורים לילדים להיפרד ו/או להתגרש, אחד מהנושאים עליהם קיימת לעיתים מחלוקת ובכל מקרה צריכה להתקבל החלטה בין ההורים לבד ו/או באמצעות בית המשפט הוא- מי יהיה ההורה המשמורן על הילדים וכיצד יתנהלו זמני השהות של ההורים עם הילדים.

יודגש כי בעת גירושי ההורים, האפוטרופסות על הילדים נשארת בדרך כלל על פי החוק בידי שני ההורים, אולם נושא המשמורת מקבל משמעות שונה. שכן, חובה על ההורים להחליט על הדרך הטובה ביותר עבור ילדיהם בחלוקת המשמורת על הילדים ביניהם. כאשר ההורים הנפרדים ו/או המתגרשים לא מצליחים להגיע להסכמות ביניהם בנושא זה, יחליט בית המשפט לגבי המשמורת על ילדיהם והחלטה זו תחייב את ההורים. בית המשפט שם לנגד עיניו את טובת הקטין תוך קביעת משמורת וזמני שהות המגשים באופן המיטבי את צורכי הקטין ואת הצורך ליהנות ממסגרת נורמטיבית במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור על זמני שהות יציבים עם ההורה האחר.

x